תאונות דרכים אופניים

ת"א 57608-02-16

לפני כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך

התובעים
פלוני

נגד

הנתבעים

1.אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ
2.איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. כעולה מכתב התביעה, התובע יליד 1944, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.08.2013, עת ירד מאוטובוס מספר רישוי 75-625-69 (להלן: "האוטובוס"), אשר בבעלות נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן – "הנתבעות").

2. הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את התאונה ונסיבותיה ואת מעורבות האוטובוס בתאונה. לטענתן, התובע נפגע ללא קשר כלשהו לאוטובוס ובנסיבות שאינן בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים.

3. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. תחילה אדון בנסיבות התאונה ובשאלת החבות.

החבות

בכתב התביעה צוין לגבי נסיבות התאונה, כי "בתאריך 26.8.2013, בשעה 18:05 או בסמוך לכך, עת החל התובע לרדת מן האוטובוס הוא נפגע מרוכב אופניים ועקב כך נפגע…".

4. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) תיאר התובע כך:
"ביום 26.8.13 נסעתי באוטובוס אגד מ.ר. 75-625-69 (להלן:"האוטובוס") כאשר האוטובוס עצר בתחנה התחלתי לרדת מהדלת וכאשר הנחתי את רגל שמאל על המדרכה ואוחז באוטובוס רוכב אופניים פגע בי" (סעיף 2 לתצהיר).

במסמכים נוספים נרשמו נסיבות האירוע מפי התובע. בדו"ח מד"א ממועד התאונה נרשם: " הנ"ל נפגע מרוכב אופניים כאשר החל לרדת מהאוטובוס. נפגע ברגלו בלבד….

בגיליון המיון מיום התאונה נרשם: "נפגע מרוכב אופניים ונחבל בקרסול שמאל.".

במסמך רפואי מיום 23.9.2013 מקופ"ח נרשם: "אתמול כשירד מאוטובוס נדחף ע"י אופנוען ונפל ונחבל בקרסול רגל שמאל" תיאור זה חזר גם במסמך מיום 7.10.2013.

5. בחקירתו חזר התובע על גרסתו וציין, כי "אני הייתי באוטובוס. בזמן ירידה מאוטובוס מהדלת הקדמית בתחנה, רציתי לרדת למדרכה, רגל שמאל שלי היתה על הרצפה. פתאום, אני לא יודע מה, מישהו דחף אותי, נפלתי. אני רואה שזה אופניים. עפתי נפלתי, איבדתי הכרה ופתאום ראיתי את עצמי יושב על הספסל". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 3-6).

6. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים.

7. התובע טוען בסיכומיו, כי יש לקבל את גרסתו לתאונה, כפי שפורטה בתצהירו. התובע מפנה למסמכים השונים לרבות דו"ח מד"א ותעודת חדר המיון בהם נרשמה גרסתו סמוך לאחר התאונה. כן נטען, כי הנתבעת לא זימנה לעדות את רוכב האופניים אשר פרטיו מצוינים בתיק המשטרה ונהג האוטובוס המעורב.

8. מנגד, הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי נסיבות התאונה אינן ברורות. הנתבעת מפנה למסמכים מקופת החולים שם צוין, כי התובע נפגע על ידי אופנוען ולמרות זאת, התובע לא פעל לתקן את הכיתוב או להסביר זאת בתצהירו. לטענת הנתבעת אין ליתן אמון בדברי התובע, אשר אינו נמנע מאי אמירת אמת.

דיון והכרעה
9. לאחר ששמעתי את עדות התובע, עיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים ראיתי לקבל את גרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה. לפיכך, אני קובעת, כי על הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. להלן נימוקיי.

10. גרסתו הבסיסית של התובע, כי נפגע מרוכב אופניים בעת ירידתו מאוטובוס – הינה גרסה עקבית המצוינת לאורך כל הדרך. בהקשר זה, יש ליתן משקל ניכר לרישום בדו"ח מד"א ובתעודת חדר המיון, אשר נערכו זמן קצר ביותר לאחר התאונה. הנתבעת, מצידה, מפנה למסמכי קופת חולים בהם צוין, כי התובע נפגע מאופנוען וטוענת, כי העובדה שהתובע לא פעל לתיקון רישום זה מעידה שהתובע נפגע מאופנוע ולא מרוכב אופניים כטענת התובע. איני סבורה, כי יש ליתן משקל רב לאי הדיוקים בגרסה המצוינת במסמכי קופת החולים, עליהם מצביעה הנתבעת. אני מקבלת את טענת התובע, כי אינו אחראי לרישום שערך הרופא בקופת חולים וממילא מדובר ברישום מאוחר יותר מהרישומים שנערכו בסמוך לאחר התאונה. מעבר לכך, אי דיוקים אלה, אם התובע נפגע מרוכב אופניים או מאופנוע, אינם פוגמים בגרעין גרסתו של התובע לפיה נפגע במהלך ירידתו מהאוטובוס ובטרם השלים את הירידה ממנו.

הנתבעת לא הביאה כל ראיות מטעמה בשאלת נסיבות התאונה ולא הוכיחה, כי התאונה נגרמה בנסיבות אחרות מהמתואר על ידי התובע.

לאחר ששקלתי את עדות התובע ומכלול הראיות, הגעתי למסקנה, כי התובע הרים את הנטל להוכחת גרסתו לאירוע התאונה. אמנם, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין אך גרסתו מהימנה עלי ויש לה סיוע במסמכים הנוספים בהם מצוינת גרסתו לתאונה סמוך לאחריה, כאמור לעיל.

אין מחלוקת שהתאונה, בהתאם לגרסת התובע, הינה תאונה דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים, והנתבעת בסיכומיה לא טענה אחרת.

11. לאור האמור, אני מקבלת, כאמור, את גרסת התובע לעניין נסיבות התאונה וקובעת, כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באירוע.

הנזק

12. בעקבות התאונה נגרם לתובע שבר דו פטישוני בקרסול שמאל. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים איכילוב שם אובחן השבר. התובע טופל בסד גבס ובהמשך נותח. התובע שוחרר לאחר שלושה ימי אשפוז וטופל בפיזיותרפיה.

13. לצורך בדיקת התובע והערכת נכותו הרפואית מונה ד"ר ישראלי אמנון, כמומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

ד"ר ישראלי קבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 4% לפי לסעיף 48(3)א – מותאם.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, ציין המומחה, כי הנכות שקבע כוללת בתוכה את כל השפעות החבלה על תפקוד התובע, ובכלל זה הצליעה הקלה שנצפתה בבדיקתו.

המומחה ציין בחוות דעתו, כי השבר החלים היטב וטווח התנועות בקרסול כמעט מלא. המומחה ציין עוד שבצילומים הודגם איחוי מלא של השבר עם שחזור מבנהו התקין של הקרסול, עם משטחים סדירים וללא שינויים ניווניים. יחד עם זאת, ציין המומחה, כי סביר שתיוותר תסמונת כאב שתגביל את תפקוד התובע במאמץ.

את תקופת אי הכושר בעקבות התאונה העריך המומחה בחודשיים וחצי אי כושר מלא ולאחר מכן, נכות זמנית בשיעור של 10% למשך תשעה חודשים.

ביחס לתלונות התובע על החמרה בכאבי הגב התחתון מהם סבל עובר לתאונה, ציין המומחה, כי היעדר תיעוד רפואי על פגיעה בגב התחתון בסמוך לאחר התאונה ובחודשים שלאחריה והעובדה שהממצאים שהודגמו בבדיקות MRI עובר לתאונה ולאחריה זהים, ללא עדות לנזק חבלתי חדש – שוללים כל החרפה חבלתית וכל קשר לתאונה.

ד"ר ישראלי לא נחקר על חוות דעתו ולפיכך, בהיעדר נסיבות מיוחדות, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו ואני מקבלת את קביעותיו. הנכות הצמיתה שנותרה לתובע הינה, אם כן, נכות בשיעור של 4% בתחום האורתופדי.

הפיצויים לפי ראשי הנזק

הפסדי שכר בעבר

14. עובר לתאונה וכיום, עובד התובע, כבן 74 ,כאח בבית אבות. לטענת התובע נגרמו לו בעקבות התאונה הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ונוכח הפחתת מספר השעות הנוספות שהוא עובד לאחר התאונה.

15. התובע לא צירף לראיותיו תלושי שכר מהתקופה הקודמת לתאונה והסמוכה לאחריה. תלושי השכר שצורפו הם משנת 2016 ואילך.

16. בנסיבות אלה, ובהיות ראש נזק זה בבחינת "נזק מיוחד" הטעון הוכחה, בהיעדר ראייה להפסד שנגרם בתקופת אי הכושר הנטענת ולאחריה ובהיעדר אפשרות להשוואה בין השכר וכמות השעות הנוספות שעבד התובע עובר לתאונה לעומת התקופה שלאחריה – המסקנה המתבקשת היא שלא הוכח כל הפסד שכר ממועד התאונה ועד היום.
בהיעדר ראייה להפסד – אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

הפסד השתכרות בעתיד

17. התובע ממשיך לעבוד באותה עבודה גם כיום. לדבריו, לאחר התאונה עבודתו בעיקרה ניהולית (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 17-18). שכרו של התובע הינו נכון להיום סך של כ- 16,300 ₪ בממוצע (ברוטו בניכוי מס הכנסה החל).

18. לנוכח גילו המתקדם של התובע והעובדה שהוא ממשיך לעבוד גם כיום, סביר כי ימשיך לעבוד עוד שנים ספורות נוספות – שנתיים עד שלוש בהערכה.

19. הנכות הנמוכה שנותרה לתובע בעקבות התאונה הינה במהותה נכות תפקודית, אך מאידך, שיעורה נמוך ביותר והינה בעלת השלכה תפקודית נמוכה בפרט בתפקידים ניהוליים. בהינתן העובדה שלא נגרמו לתובע מאז התאונה ועד היום הפסדי שכר כלשהם, הנכות הנמוכה וגילו של התובע אין מקום, לטעמי, לעריכת חישוב אקטוארי ונכון לאמוד את הפסדי ההשתכרות בעתיד, ככל שהנכות שנקבעה לתובע תשפיע באופן מינימאלי זה או אחר על תפקודו בעבודתו עד לפרישתו, באופן גלובלי.

20. בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות – שכר התובע, גילו, הנכות שנקבעה לו שהינה נמוכה ומאידך, עשויה להיות לה משמעות תפקודית כלשהי בעבודתו של התובע, מצאתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 13,000 ש"ח. סכום זה כולל גם הפסדי פנסיה.

הוצאות ועזרת הזולת בעבר ובעתיד

21. התובע שהה, על פי קביעת המומחה הרפואי בתקופת אי כושר במשך כחודשיים וחצי במהלכה החלים מהפגיעה ואף נעזר בכיסא גלגלים ובקביים (סעיפים 9-12 לתצהירו)

22. לטענת התובע, במהלך תקופה זו נזקק לעזרה וסיעוד אישיים אשר ניתנו לו על ידי בני משפחתו ועיקר על ידי רעייתו וילדיו (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 29-30). בנוסף טוען התובע כי הינו מתקשה בסיוע במלאכות הבית ובביצוע עבודות תחזוקה (סעיף 25 לתצהירו).
אשר להוצאות, עותר התובע להחזר הוצאות רפואיות שנגרמו לו לרבות בגין רכישת מגף גבס וטיפולי כירופרקטיקה.

23. הנתבעת מנגד טוענת, כי אין מקום לפיצוי התובע בראש נזק זה, הן מאחר והתובע לא נזקק לעזרה בשכר או בעזרה בכלל ולראיה, שהתובע לא טרח להביא לעדות אף אחד מבני המשפחה שלטענתו סעדו אותו. באשר להוצאות, נטען, כי לנוכח חוות דעת המומחה הרפואי, אשר שלל כל קשר סיבתי בין בעיות הגב מהן סובל התובע לבין התאונה, אין מקום לפיצוי התובע בגין טיפולי הכירופרקטיקה.

24. הלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277). לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

25. התובע לא הביא לעדות אך אחד מבני משפחתו על מנת לתמוך את טענתו בדבר העזרה לה נזקק לטענתו בעקבות התאונה. יחד עם זאת, בענייננו, סביר בעיני שהתובע נזקק לעזרה בתקופה הסמוכה לתאונה כאשר רגלו גובסה ועליו היה להימנע מדריכה.

26. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד (3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

27. אשר להוצאות הנטענות, לאור עדות התובע, כי את טיפולי הכירופרקטיקה הוא קיבל בעקבות בעיות בגב התחתון מהן סבל (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 10-15) ולאור קביעת ד"ר ישראלי להיעדר כל קשר סיבתי בין בעיות אלה לתאונה מושא התביעה, אין מקום לפיצוי התובע בגין ההוצאות שהוציא לצורך קבלת טיפולים אלה. התובע זכאי להחזר ההוצאות האחרות שקבלות בגינן צורפו לתצהירו. בנוסף, ד"ר ישראלי לא קבע, כי התובע יזדקק לטיפולים כלשהם בעתיד ולא יידרש להוצאות רפואיות או אחרות הקשורות עם התאונה.

28. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב להיקף העזרה לה נדרש התובע בעבר, ולעובדה שיתכן ויזדקק לעזרה מסוימת מפעם לפעם בעתיד בשים לב לשיעור נכותו של התובע ומגבלות התנועה והצליעה ממנה הוא סובל, וכן, בשים לב לקבלות שצורפו לתצהיר התובע, ראיתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 5,000₪ לעבר ולעתיד.

נזק לא ממוני

29. התובע אושפז בעקבות התאונה למשך שלושה ימים. נכותו הינה בשיעור של 4%. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 15,000 ש"ח נכון להיום, כולל ריבית.

סוף דבר

30. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של – 33,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בשולי פסק הדין אציין, כי לא מצאתי כל אסמכתא לטענת התובע לפיה יש לפסוק שיעור שכר טרחה כשיעור הנפסק בתיקי חבויות מקום שבתיקים המנוהלים לפי חוק הפיצויים המבטחת מכחישה את חבותה, וממילא לא מצאתי הצדקה לכך בתיק זה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.